אנחנו מקדישים תשומת לב ומשאבים ניכרים לאיום האסטרטגי הנובע מהפצצה האירנית. שר הביטחון שלנו אמר לאחרונה, שהאיום הזה הוא לא קיומי.

בהקשר לאירן, איום אחר עולה בצורה ברורה הרבה יותר: לפי נתוני מכון המחקר האמריקני הNational Science Foundation) NSF) לפני כעשר שנים ישראל יצרה פי עשר מחקר יותר מאירן, כיום רק פי שניים וחצי כלומר בעשור אחד הצטמצם הפער פי ארבע!!!זהו ללא ספק איום קיומי על עתידנו הכלכלי והביטחוני . בדומה, הצטמצם פער המחקר בעשור האחרון מול כל מדינות ערב בערך פי שניים.
למרות שאנחנו מייצרים כיום כמות מחקר דומה לזה של כל מדינות ערב, לפני עשור ייצרנו פי שניים .

יש כנראה יותר מגורם אחד שמייצר את האיום האסטרטגי הזה,אבל ללא ספק הבולט שבהם הוא העובדה שאנחנו מאבדים כל שנה רבע!! ממיטב החוקרים שלנו למדינות העולם . רבע מהמוחות שישראל השקיעה במערכת החינוך שלנו מגן הילדים ,דרך בי"ס תיכון ואוניברסיטה.

כאנשי עסקים , כולנו מאומנים ומורגלים לעשות ניתוח יתרון יחסי לעסק אותו אנו מנהלים או רוצים לרכוש . אם כך היינו מתייחסים למדינת ישראל ,לא היה צריך מאמץ אינטלקטואלי ניכר כדי להגיע למסקנה שאין לנו משאב אחר מאשר המשאב האנושי שלנו ושרק הוא יכול להיות היתרון היחסי שלנו –האמירה הזאת מזמן הפכה לבנאלית.

כל כך בנאלי להצביע על הקשר החזק בין רמת הביטחון ורמת המחקר ועל הקשר בין רמת החיים לרמת המחקר - שהרי ללא המחקר האקדמי לא היתה לנו תרופת הקופקסון וטבע, טנק המרכבה, המודיעין ויחידת המודיעין 8200 , תעשיית הי טק וחקלאות מתקדמת, ועוד ועוד.

האקדמיה בישראל ,עם כל הביקורת שיכולה להיות כלפיה, היא כיום עדיין מגזר שהישגיו יכולים להיות לגאווה לכל ישראלי . אנחנו במקום השלישי בעולם בתפוקת המחקר למיליון תושבים. יש לנו כיום ארבע אוניברסיטאות ומכוני מחקר הנחשבים בין 100 הטובים בעולם בו יש אלפי מוסדות כאלה ושלחלקם יש יתרון אדיר על האוניברסיטאות שלנו בוותק ובכמות משאבים. יש לנו תחומי מחקר בהם אנחנו בעשירייה הראשונה בעולם. ניתן רק לדמיין איך היינו נושאים על כפיים כל קבוצת ספורט שהיתה מגיעה להישגים כאלה.

אבל הישגים אלה נשענים על השקעות שנעשו לפני 30-40 שנה . טווחי הזמן של התהליכים באקדמיה הם ארוכים מאוד ואת מחיר הקיצוצים שבוצעו בעשור האחרון אנחנו משלמים היום בדמות צמצום הפער מול העולם המתחרה ובינינו לבין העולם הערבי הסובב אותנו.

בוודאי שכל רמות מערכת החינוך , מגן הילדים ועד האוניברסיטה הן פירמידה אחת שלמה שהרי ללא השקעה בבסיס לא יהיו לנו בסופו של תהליך חוקרים מצטיינים בקצה הפירמידה. אבל מה נוראה היא העובדה שרבע מההשקעה שכבר עשינו במיטב המשאב האנושי דרך כל רמות מערכת החינוך שלנו נושאת פירות אצל מישהו אחר-במשקים, שבמידה רבה ניתן לומר, הם המתחרים של המשק הישראלי .

כן, ניתן לייעל את המערכת ויש מקום לביקורת על התנהלות האקדמיה, אבל נסובב את העובדות המספריות כמה שרק נרצה ולא נימלט מהעובדות המצערות שהבעיה המרכזית היא רמת ההשקעה וסדרי העדיפויות של ישראל . בעוד שבOECD בעשור האחרון ההשקעה לסטודנט גדלה ב12% בישראל היא ירדה ב14% והיא כיום נמוכה ב26% מהממוצע בOECD . כל בר דעת ומבלי להיות מומחה גדול בעניין יכול להבין שדווקא ישראל, בגלל העדר יתרונות אחרים וגם בגלל חסרון לגודל, היתה חייבת להשקיע יותר ולא פחות.

השקעת המשאבים בהחזרת המוחות יכולה להיות ההשקעה עם התשואה הגבוהה והמהירה ביותר למשק הישראלי שהרי את מרבית ההשקעה כבר ביצענו.

עכשיו זה הזמן לגייס משאבים כדי להחזיר את מיטב החוקרים שאיבדנו ולהגדיל את כמות החוקרים לפחות לרמה בה היינו לפני עשור. בגלל חומרת מצב המחקר ובגלל המצב הכלכלי בעולם יש לנו עתה חלון הזדמנויות נוח לביצוע מהלך כזה.

זוהי אמנם משימה לאומית שחייבת להיות מובלת על ידי הממשלה ,אבל הסקטור העסקי איננו יכול לשבת כמשקיף.
הוא יהיה גם מהנהנים העיקריים מפרות המהלך הזה.

הסקטור העסקי חייב להוביל את המהלך , להשקיע בלובינג בכל במה אפשרית וכן , לתרום כספים למשימה הזאת כפי שהדבר מקובל במרבית מדינות המערב.

אגודת הידידים של אוניברסיטת תל אביב נערכת בימים אלה להובלת קמפיין ציבורי לגיוס משאבים למשימה הזאת.
אני מקווה שנצליח לגייס תמיכה ומשאבים כדי לשנות במשהו את המגמה. זה בנפשנו.

"אור לגויים" איננו רק סיסמא מהמקורות , היא הכרח קיומי של ישראל .

עמוס שפירא
מנכל סלקום ונשיא אגודת הידידים של אוניברסיטת תל אביב

(פורסם בעיתון גלובס , 18.10.09)

החוקרים שלנו שחזרו

צמצום פער המחקר האקדמי מול מדינות ערב

העולם מגדיל השקעה בהשכלה הגבוהה, ישראל מפחיתה

רבע מהחוקרים שלנו בחו"ל!